השנים עברו ורק אני נשארתי רווקה, האלטרנטיבה היא בדידות אין סופית. אז גם להיות פילגש של גבר נשוי זה פיתרון. טוקבק שנשלח בתגובה למאמרה של רבקה שמעון. מסמך אנושי
דפדף ביהדות
שאלת מי מוכנה להיות כינור שני? אני. פעם הייתי ילדה טובה על פי כל הספרים, וכמו כל חברותיי מהאולפנה ומהשירות לאומי, חיכיתי לחתני.
ולאט לאט כולן התחתנו, כ-ו-ל-ן, והביאו ילדים, ועוד ילדים, וקנו בתים יפים, ואני כמהתי גם. לבד במיטה בלילה בכיתי, מתי כבר יבוא האיש שיאהב אותי.
ושנים עברו, והוא לא בא. 5, 10, 15 שנה. גב’ שמעון, כמה שנים את חיכית עד שקיבלת חיבוק מגבר אוהב? את יכולה לדמיין שמהיום תחכי לחיבוק הבא רק בעוד 15 שנה?
ואז, כשהייתי בת 32, בשנה אחת התחתנו חברותיי הרווקות האחרונות כולן. ככה יצא המזל – 5 חברות אחרונות בשנה אחת.
ואז אפילו גם לא היה לי עם מי לקשקש בטלפון כל יום או לצאת לכוס קפה.
עברו שנתיים שקטות ובודדות מאד, עם הצעות שידוך הולכות וממעטות, ואז ביום אחד מבורך הכרתי גבר נשוי מקסים, שכלוא בנישואין מהם לא ייצא בגלל הילדים, ומזה שנתיים, כן כן, אני פילגש.
סוף סוף אני לא לבד, סוף סוף אני אהובה. עכשיו יש לי שמחה בשגרת יומי. זה לא הסדר בשביל כל אחת, לעיתים זה קשה מאד. אבל כשאני מסתכלת על האלטרנטיבה של בדידות אין סופית, אין לי שום ספק שהתשובה לשאלתך היא – אני.
http://www.nrg.co.il/online/11/ART1/072/395.html
http://www.PilegeshPersonals.com
Filed under: human sexuality, pilagesh, pilegesh, pilegesh personals, pilegish, אני פילגש, פלגש
Dear “I am a Pilegesh” – I liked what you wrote. Long ago I pointed out to someone that Rabbi’s who decry and criticise Pilagshut – which usualy is a default position as you described yourself – are what is called in Gemarah Sotah “Rasha Arum: Mi sheMachmir leAcherim uMeykel leatzmo”. It would be good if such Rabbis were to keep away from their wives for 1/2 a year before being posek on such matters.